סוף עידן הזמר העברי ?

הכנה לבגרות בלשון סוף עידן הזמר העברי ?

סוף עידן הזמר העברי ?

מעובד על פי עוז אלמוג, כתב העתב פנים, גליון 52-53, 2011.

פסקה א' 

הצעירים הישראלים יודעים לשלב סגנונות מוזיקליים, כשם שהם מיומנים בערבול ביגוד אופנתי ומשקאות אלכוהוליים.ומה יש לנו היום? בעיקר טקסטים חפיפניקים, רדודים ועילגים – תופעה שחוצה עדות, סגנונות וז'אנרים מוזיקליים.בקיצור, גם במוזיקה השעמום מחליף את ההתלהבות בשל עודף שימוש.

פסקה ב'

מה שמדהים הוא לא כל כך העובדה שמיוצרים כאן כל כך הרבה חיקויים וכל כך הרבה מוזיקה משעממת ושבלונית, אלא שהביקוש למוצרים הללו כל כך גבוה.בעבר היו לועגים לחובבנים. היום גם שומרי השערים של הרדיו והטלוויזיה נושאים אותם על כפיים ומצביעים עליהם כעל ההבטחה הבאה .אנחנו חיים בתקופת מעבר שהצמיחה דור של אנשים שטחיים, המייצרים וצורכים מוצרים שטחיים, ובכלל זה מוסיקה שטחית. הצליל המערבי הבינלאומי דוחק בהדרגה את הזמר העברי המקומי. הדור הצעיר הורגל לזרם שוטף של גירויים קצרים ומגוונים ומתקשה להתרכז בגירוי בודד לאורך זמן. לכן הוא גם מתקשה להאזין למוזיקה מורכבת בתשומת לב.השטחיות ואהדת הקלישאות עוברות לכל אורך החזית החברתית ואינה אופיינית בהכרח לקבוצות מעוטות השכלה.

פסקה ג'

במכרה הזמר הישראלי המתרוקן עדיין נלכדים מדי פעם יהלומים מוזיקליים נוצצים. אבל אלה הבלחות חד פעמיות.המוזיקה העברית היא ללא ספק אחד ממותגי התרבות הישראלית – יצירה עשירה ומיוחדת הקושרת רבים בעבותות.אולם בשנים האחרונות נראה שהמאגר הולך ומידלדל. מצד אחד נעשינו חברה מוזיקלית מתמיד; חברה המולידה כוכבי זמר חדשות לבקרים, ושואגת לחנים נוסטלגיים בכל אירוע חברתי. המוזיקה בוקעת כאן מכל פינה: מערוצי הרדיו והטלוויזיה, מהמועדונים, מהפאבים ומבתי הקפה, ממרכזי הקניות וכמובן מהאינטרנט וממכשירי הסלולר וה-MP3.מצד שני, יוצרים איכותיים בקושי גומרים את החודש וממעטים לספק פזמונים חדשים, אולפני הקלטות נסגרים וקשה להיזכר מתי לאחרונה הגיח כאן פזמון גאוני שיחצה את גבולות הזמן והמקום. מספר הקלישאות הממוחזרות (מילים ומנגינה כאחד) המיוצר כאן מדהים. משהו משמח ועצוב קורה לזמר הישראלי והוא קשור לתהליכים מורכבים שעוברים עלינו ועל העולם המערבי כולו.

פסקה ד'

מוזיקה לא נוצרת בחלל ריק, ואין ז'אנר מוזיקלי בעולם שאין לו שורשים ומקורות השפעה קרובים ורחוקים. מוזיקולוגים שחקרו את שורשי הזמר העברי הצביעו על מגוון רחב של השפעות: חסידיות, מזרח-אירופיות, ים-תיכוניות, אמריקאיות ועוד. אבל רבים מאיתנו חשים שמעבר להשפעות החיצוניות, ואולי דווקא בשל הערבוב המיוחד שלהן, לזמר העברי, או בשמו היותר מוכר "שירי ארץ ישראל", יש תווי היכר מובהקים.שפת הפזמונים היא עברית-ישראלית ורמת הביטוי ועושר הלשון גבוהים במיוחד. למעשה, עד שלהי שנות השבעים רוב הפזמונים הקאנוניים הולחנו למילים של טובי משוררי ישראל. אפילו בשנות השמונים, כאשר בנוף הזמר העברי הופיעו לראשונה כוכבי פופ עצמאים, שכתבו, הלחינו וביצעו את פזמוניהם, וכאשר העברית במוזיקה הישראלית נעשתה דיבורית יותר - רמת הביטוי בפזמוני הזמר נשארה גבוהה והעבירה רעיונות מורכבים. המבטא, האינטונציה והפיסוק של המבצעים הם ישראליים מקומיים ומושפעים מהניב הדיבורי השליט, שיש לו ניגון טבעי. אגב, להערכתי, אחד הגורמים המרכזיים להפיכתם של זמרי-על כמו אריק איינשטיין, שלום חנוך ושלמה ארצי לאייקונים לאומיים, הוא המבטא והפיסוק המאוד צבריים שלהם, שנרכשו בקיבוץ, בתנועת הנוער ובצבא.

 פסקה ה'

המוזיקה הישראלית הפופולרית עברה במהלך הדורות התפתחות מעניינת, שקידמה ושיקפה בעת ובעונה אחת תהליכי עומק חברתיים. היום אנחנו יכולים להתבונן בגאווה ובסיפוק על המעבר של הזמר הים-תיכוני מהשוליים למרכז הבמה, עד כדי הפיכתו לז'אנר שליט. זו מגמה אמנותית ובידורית המשקפת את הפלורליזם התרבותי שכבש את התקשורת והפך את ישראל לחברה ממוקפת של דרבוקה וקלידים. הפלורליזם הישראלי החדש מתבטא לא רק בהכרה בלגיטימיות ובאיכות של ז'אנרים מגוונים ובצרכים של קהלים שונים, אלא גם בחיבורים ובתרכובות המוזיקליות. הצעירים הישראלים יודעים לשלב סגנונות מוזיקליים, כשם שהם מיומנים בערבול ביגוד אופנתי ומשקאות אלכוהוליים. יש לנו היום מוזיקה ישראלית בגוון מזרח-אירופי, דרום-אמריקאי, טורקי, יווני, ערבי ובעיקר אם.טי.וי. הפופ משתדך עם החזנות ללא צורך באישור הרבנות.

 פסקה ו'  

אבל, תרשו לי להעיב קצת על חגיגת הרב-תרבותיות ולהעלות שאלת "בגדי המלך החדשים": האם לא איבדנו משהו בדרך? למשהו הזה קוראים ייחוד ואיכות והם אבדו מכמה סיבות: ראשית,. שירי ארץ ישראל הקלאסיים נטחנו עד דק בהשמעות אינסופיות. זמינות ונגישות הופכים את הנדיר לבנאלי ואת הקדושה לחולין. בקיצור, כמו בתחומי צריכה רבים אחרים, גם במוזיקה השעמום מחליף את ההתלהבות בשל עודף שימוש אפילו הקאברים (גרסאות כיסוי) שהופיעו כאן לאחרונה, כשלוליות אחרי הגשם, הצליחו להחיות את הריגוש רק לזמן קצר. שהרי כמה פעמים אפשר עוד לשמוע את "עטור מצחך", וכמה פעמים אפשר עוד לשיר בהתלהבות "האמיני יום יבוא"?

 פסקה ז'

 זאת ועוד, הדור הצעיר אינו מתעניין במיוחד בעבר ובקושי מתעניין בעתיד. הפרויקט הלאומי היחיד שמצליח להקנות לצעירינו חינוך מוזיקלי-היסטורי (בדרך עקיפה כמובן) הוא התוכנית "כוכב נולד". אבל כשם שבבחינות הבגרות בהיסטוריה הם לומדים רק על אותם חלקים שעתידים להיכלל "במיקוד" (לרוב ללא הקשר וללא רצף ליניארי ומבנה סדור), כך מ"כוכב נולד" הם זוכרים בעיקר את הזמר או הזמרת שביצעו את הפזמון בזמן נתון, ואינם מתעמקים במקורות הלחנים ובמבנה הייחודי שלהם. זה דור של Copy-Paste-Delete-Refresh עם זיכרון וירטואלי או יותר נכון ללא זיכרון קשיח בכלל.

 פסקה ח'

אז מדוע כל כך מתלהבים היום מהג'אנק? תשובה אחת היא שהבורות חזרה לאופנה, ואופקים רחבים נעשו סימן לפלצנות, לפלספנות ולבזבוז זמן. כולם מנסים לצוף בשיטפון המידע, וכאשר צפים מאבדים קשר עם הקרקע.זאת ועוד: אנחנו בעידן הנובו-ריש, טיפוס גלובלי שצמח בחברה הפועלת על פי חוקים קפיטליסטיים טהורים, ולכן גם צרי אופק. זה עידן שבו אוסף גדול של משפחות שעברו מוביליות מעמדית, מותר להודות שיש לתופעה הזאת מחיר, בעיקר בכל הנוגע לשכיחות ולנגישות של מוזיקה איכותית. יש לכך השפעה גם על מעמדם של ערכי יסוד בחברה, כגון חתירה למצוינות, תגמול הולם על מאמץ, והבחנה בין אמת לשקר ובין איכות לכמות ולרדידות.תחנות רדיו המשדרות מוזיקה ייחודית ואוונגרדית, כמו 88FM הממלכתית, בקושי שורדות, כי הביקוש למוצרים איכותיים יורד בכל התחומים. היום גם צאצאי השכבה המשכילה בישראל, אותה שכבה שצרכה בעבר מוזיקה איכותית, מעדיפים ג'אנק-מיוזיק.

פסקה ט' 

הצעירים של היום נוטים להתאהב בקלות בג'אנק-מיוזיק, גם משום שרבים מהם, רבים מדי, מפונקים ועצלנים (בהכללה רחבה כמובן, המקפחת את היוצאים מן הכלל). גם לא מצפים מהם להתאמץ – לא בבית, לא בבית הספר ולא במוסדות להשכלה גבוהה. מוזיקה מורכבת דורשת מאמץ אינטלקטואלי ורגשי. אבל בעולם שבו הסטלן הוא גיבור תרבות, צומחת גם מוזיקה סטלנית. ויש כאן עוד משהו: הדור הצעיר הורגל לזרם שוטף של גירויים קצרים ומגוונים, ומתקשה להתרכז בגירוי בודד לאורך זמן. לכן הוא גם מתקשה להאזין למוזיקה מורכבת בתשומת לב, כשם שהוא מתקשה לקרוא ספרים. המוזיקה עבור רבים היא לא יותר מקולות רקע או אמצעי הרקדה. רק צעירים מעטים מסתגרים היום בחדרם כדי להאזין ליצירה מוזיקלית ללא הפרעות חיצוניות.

פסקה י' 

אז אולי במקום לדון בסוף עידן הזמר העברי נידרש לדון בראשית סוף עידן המוזיקה בכלל, כפי שהכרנו אותה עד היום. אולי באמת צריך להכיר בעובדה שמה שהיה לא יהיה, ושעידן הגלובליזציה והדיגיטציה עומד לשנות לא רק את דפוסי התקשורת בין בני אדם ואת המבנים הארגונים המסורתיים של החברה האנושית, אלא גם את דפוסי הגירוי והתגובה שלנו.

 
  •  עוז אלמוג הוא פרופ' לסוציולוגיה והיסטוריה בחוג ללימודי א"י באוניברסיטת חיפה. הקים ומנהל יד עם ד"ר תמר אלמוג את האתר "אנשים ישראל – המדריך לחברה הישראלית" www.peopleil.org